כל השאר

בחירת קטגוריה

תרגול יוגה נשית להפחתת העומס מעצב הואגוס

עצב הואגוס, שנקרא גם העצב התועה, הוא העצב הראשי במערכת העצבים הפאראסימפטטית, המשוייכת למצבי מנוחה ורגיעה, והוא הבסיס לתיאוריה הפוליווגאלית. הואגוס הוא העצב הקרניאלי מס' 10 מתוך 12 עצבים, שיוצאים מגזע המוח. הוא שונה מכל 11 האחרים באורכו ובהסתעפותו. בעוד שאר העצבים הקרניאליים מעצבבים רק את הראש, הצוואר והכתפיים, עצב הואגוס ממשיך מטה דרך בית החזה והבטן ומגיע בגוף האישה עד לצוואר הרחם. ומכאן שמו העצב התועה / הנודד. 80% מהסיבים של הואגוס הינם סנסוריים, ומעבירים אינפורמציה מאיברים הפנימיים, אותם הוא מעצבב, אל המוח. המטרה שלנו באמצעות היוגה הנשית היא להעלות את הטון הוגאלי, ע""י נשימה, תנועה ומנוחה. בתנוחות ובתנועתיות נתמקד באיזורים בהם עובר עצב הואגוס, כמו למשל הבטן והאגן. עבודת המולה בנדהה, שימוש במגע, בקול, נשימה מלאה. אפשר לשלב גם יוגה בשניים, שימוש בטקסט מעורר השראה, כתיבה אינטואיטיבית, תרגילי ריכוז ומדיטציה.

שלח לי שקט: איך ניתן לייצר שקט פנימי באמצעות היוגה?

כל עוד לא נווסת אותה, ההכרה שלנו תימשך אל כל מי ומה שרוצה לגנוב את תשומת הלב שלה. ואכן, כל הזמן יש מישהו או משהו שרוצה שנסב את תשומת הלב שלנו אליו: החדשות, הווטאסאפ, הפרסומות. אפילו סתם מוזיקה ברדיו או מה שיש לשדרן.ית להגיד כרגע. לכ-ו-ל-ם יש מה להגיד לנו וכולם רוצים לקבל את תשומת הלב שלנו. ובנוסף, ההכרה שלנו מפוצצת בקולות וברעשים מבפנים. אז מה אפשר לעשות עם זה? החדשות הטובות הן שניתן להגדיל את השקט הפנימי באמצעות מספר פעולות פשוטות ויומיומיות.

איך תשמרי על בריאות רצפת האגן שלך

• שתייה במשך היום רצויה וחשובה • להימנע מהתאפקות יתר • להפחית עומס מכאני על רצפת האגן- שיעול ממושך, חולשה של שרירי בטן עמוקים • בפעילות שמעלה לחץ תוך בטני- הרמת משא, פעילות ספורטיבית- התחילי בנשיפה, תוך הפעלה של שרירי רצפת האגן ושרירי הבטן העמוקים- לפני ובמהלך הפעילות. • פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן- מתנה לחיים! היא תעזור לאבחן, לטפל, להדריך!

עצב הואגוס

עצב הואגוס הוא העצב המרכזי במערכת העצבים הפאראסימפטטית. אחד מתוך 11 עצבי הגולגולת שממשיך ללכת לאורך הגוף, מגיע עד למעיים ומסתיים בצוואר הרחם. הוא עצב תחושתי שמעביר מידע מהגוף למוח, זאת אומרת שאפשר להשפיע על המוח דרך הגוף

דרכים להתמודדות עם עצירות

יש הרבה דרכים להתמודד עם עצירות, אם דרך אחת לא מספיקה אפשר להוסיף או להשתמש בכולן ביחד לפי הצורך. מומלץ להתחיל את הבוקר עם כמה נשימות מלאות על בטן ריקה. הנשימה מעסה ומפעילה את מערכת העיכול

האם ריצה מזיקה לרצפת האגן שלנו?

האם ריצה באמת מזיקה לשרירי רצפת האגן הנשי שלנו או למעשה מחזקת אותם?

מפרק העצה והכסל - סאקרו איליאק

מפרק זה מחבר את עצם העצה (סקרום) עם עצמות הכסל (איליום - העצם העליונה בעצמות האגן). תפקידו העיקרי הוא במתן יציבות בעת העברת המשקל היורד בעמידה והליכה אל הגפיים התחתונות.

מומחים מעידים שיוגה טובה למוח - תרגום

ליוגה יש השפעה חיובית על מבנה ותפקוד אזורי מפתח במוח, הקשורים לזיכרון. יש ממצאים המספקים הוכחות, שיוגה עשויה להבטיח הקלה בתופעות הגיל של מחלות הגורמות לאיבוד מתקדם של מבנה או תפקוד או מוות של הנוירונים.

נשימה יוגית: מהי הטכניקה הנכונה של הנשימה? חזה לבטן או בטן לחזה? - תרגום

יש שיח מתמשך בקהילת היוגה בנושא הוראת הנשימה - האם מתחילים את השאיפה בחזה ואח"כ ממלאים את הבטן או ממלאים קודם את הבטן ואח"כ מרחיבים את החזה? לכאורה נראה ששאלה תמימה זו יכולה לגרום לוויכוח בין מורי היוגה עד צאת הנשמה. האם יש תשובה נכונה? כן, אבל לפני שנכנס לזה בואו נתחיל מההתחלה.

תנועה פנימית אל השמש

הטבע שואף תמיד לאיזון וכך גם הגוף שלנו. חקירה לעומק מגלה שהחיבור בין מה שאנחנו מכנים הגוף והנפש הוא לא המצאה רוחנית אלא האופן הביולוגי בו נוצרנו. הגוף שלנו הוא מכונה אורגנית מופלאה, שארוגה כמו שטיח קסמים באופן סמביוזי עם מה שאנחנו מכנים הנפש, על ידי תקשורת חשמלית של מערכת העצבים, נוירוטרנסמיטרים וכן חומרים כימיים כמו, הורמונים המופרשים מהמוח לאיברים שונים בגוף. הרפואה המודרנית נוטה להפריד בין החלקים. יש הרבה התמחויות וכל רופא מומחה בתחומו ולעיתים שוכח שהחיבור הוא סוד הקסם. הניסיון להפריד בין המרכיבים יכול לפגוע באופן התפקוד המיטבי של המערכת כולה. ככל שאני חוקרת את הגוף שלי, ככל שאני לומדת יותר על האנטומיה והפיזיולוגיה שלי, אני מגלה את הקשרים המופלאים בין החלקים. ככל שאני מכבדת יותר את הקשרים האלה, אני חיה בבריאות מיטבית וחווה איכות חיים טובה פיזית ונפשית כאחד . כשהתחלתי ללמוד יוגה נשית לפני יותר מעשור, התמקדנו ברצפת האגן, בשרירים המייצבים כחלק מהתמיכה פנימית של יציבה ותנועה. החוויה הראשונית הזאת צרובה בגופי כסוג של גילוי. הרגשתי שקיבלתי מפת אוצר ועלי לחקור אותו. את האוצר הזה, הגוף שלי, אני חוקרת במשך השנים, והחקירה הפנימית מתרחבת כל פעם קצת לאחרונה גיליתי נקודת מפגש מעניינת באזור מקלעת השמש.

הקשר שבין הלסת לאגן

דלקת כרונית במפרק הלסת בצד שמאל וכאב כרוני בישבן השמאלי הביאו אותי לחקור את הקשר שבינהם. ככל שצללתי פנימה גיליתי עוד ועוד קשרים- תנועתיים, רגשיים, אנרגטיים. היום, כשמתעוררת הנעילה בלסת, אני יודעת שאני צריכה לתרגל ויכולה לשחרר אותה משחרור האגן ומפרקיו. ההקבלה כל כך גדולה ודרכה נפתחות עוד גישות ללסת, לאגן ובכלל לשחרור מתח. ניסיתי לכסות את הכל בעבודה. מוזמנות לקרוא ולהתנסות בתרגול

יוגה נשית - נעים להכיר...

היוגה הנשית היא מכלול של תנועה, נשימה, תודעה וייצוב, המותאמות לחיי האישה, מבנה גופה, ותפקודו. היוגה הנשית הוא תרגול רך, מעגלי, אוסף, שנותן אפשרות לכל אישה, בכל שלב בחייה, מענה מתאים, ותשובה לצורך העז להתחבר לגוף ולאהוב אותו.

הצ'אקרה הראשונה בראיית היוגה הנשית

"הצ'אקרה הראשונה – צ'אקרת הבסיס ""מאיין באתי ולאן אני הולכת"" היסוד שלה הוא - אדמה האיכות שלה היא - יציבות הצ'אקרה הראשונה אחראית על השורשים שלנו, האישיים, המשפחתיים, השבטיים וההיסטוריים- הירושה הגנטית והתרבותית שקיבלנו מאמותינו הקדומות. כאשר אני מחוברת לשורשים שלי, קל לי יותר לצמוח כלפי מעלה, יש לי תמיכה/ בסיס. כשאני צומחת מעלה אני יכולה לראות את הדרך נפתחת לפני, אני יכולה להעז ללכת בדרכים שונות, להתרחק מהבית בידיעה ברורה שיש לי לאן לחזור. כאשר אני לא מחוברת לשורשים שלי, אני יכולה לנדוד בדרכים ולחפש את דרכי העצמאית ואולי ללכת לאיבוד. חלק מתהליך ההתבגרות הוא רצון לעקור את השורשים ולחפש דרכים עצמאיות. הרבה פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו, אחרי שעברנו תהליך התבגרות, מחפשות את הדרך חזרה הביתה."

כשהיוגה פוגשת את מחברת הכתיבה

זה מה שקורה כששני עולמות נפגשים: הכתיבה האינטואיטיבית בתחילת תרגול היוגה ובסופו מוציאה אותנו אל עבר מסע פנימי מרתק

יוגה נשית ותרבות המערב

הרבה שואלים אותי מה זו יוגה נשית .גם אני שאלתי את זה פעם. מניחה שכמו עוד הרבה אחרים חשבתי שמדובר ביוגה רכה יותר (טוב, אולי לא כמו עוד הרבה אחרים אלא סתם מתוך הדעות הקדומות שלי .( פעם גם אחזתי בגישה ביקורתית כלפי זרמי יוגה מערביים – זאת אומרת, כאלה שלא התפתחו בעבר הרחוק בבסיס האם (הודו) אלא בעידן שלנו, על ידי מורים בשר ודם (או גרוע יותר, כאלה שעדיין בחיים).