על המזרן, נפגש שוב עם עצמנו.

נאמרו כבר מילים רבות על השבועות, החודשים, הזמן הארוך והקשה הזה שכולנו עוברות.ים.

אין מה להוסיף. 

רטריט זו נסיגה, זמנית, מהאנרציה של היומיום.

לא מובטחים פה רגעי ״הארה״ וגם לא ניתוק הרמטי, אין מקום לזה עכשיו.

אבל יש מקום ואפילו נחיצות בישיבה שקטה, התבוננות.

שאיפה ונשיפה.

בנייה מחדש של יסודות שהתפרקו, חיפוש אחר עוגנים יציבים בים הסערה.

גם בזה יש מין הריפוי.

מוזמנת להצטרף אלינו.

I don׳t work out, I work in