כשאנחנו צעירות, נדמה לנו שנשאר כך לנצח. כשאנחנו בהיריון, נדמה לנו שלעולם הוא לא יסתיים. כשהתינוקות שלנו לא ישנים בלילה, נדמה לנו שלעולם כבר לא נישן לילה שלם. כשהילדים מגיעים לגיל ההתבגרות, נדמה שלעד נצטרך להתמודד עם ההפתעות שהם מביאים אלינו. כך, שנים על שנים, נדמה לנו שמה שאנו חוות עכשיו, ישאר לעולם. אך בכל פעם מחדש, אנחנו לומדות לזוז, להתקדם, לאפשר לשינוי להיות. לפעמים בכוח – אולי משום שאנו לא קשובות. לפעמים בקלות משום שאנו מוכנות ובשלות לשינוי.

 

נדמה כי עם השנים, בכל זאת, אנו לומדות להפנים. מבינות כי לכל תקופה הסימנים המשתנים שלה. כשגיל 40 חולף מאחרינו, אנו צועדות לקראת גיל המעבר. לפעמים סביב גיל 45 נרגיש סימנים ראשונים ולפעמים אפילו לפני. בכל מקרה, גיל זה מאופיין בשינויים רבים שלא אחת מחייבים את האישה לארגן את חייה מחדש. לערוך סידרי עדיפויות חדשים. תקופת מעבר היא תמיד תקופה של שינוי וגיל המעבר הוא שנים של שינוי. הרפואה המערבית בחרה במשך שנים להשתמש במושג המעליב "גיל הבלות". כמו צמיג מקולקל שיש בו בלאי ויש להחליפו. האישה כבר אינה מייצרת ילדים, אינה פוריה במושג המקובל. אך האם היא בלה?

ההתיחסות התרבותית לגיל זה משפיעה השפעה רבה על תפישתה של האישה את עצמה. היום, לשמחתינו, הבין העולם הרפואי כי גיל זה הוא בעצם רפואת העתיד. זוהי התקופה בה אנשים מחפשים איכות חיים ויכולים ומוכנים לשלם עבורה. לכן המושג "גיל הבלות" נדחק ומפנה מקומו ל"גיל המעבר". ואכן אלו שנים של מעבר בהם האישה לומדת להסתגל למקומה המחודש וגופה מסמן לה את השינוי.

 

עוד על גיל המעבר